מי אנחנו

בית ספר זוק למבדה ישראל – מוסד יחודי והראשון בישראל ללימודי זוק למבדה, מנוהל ע”י ליזה ליסטבינסקי.
נפתח בשנת 2005 על ידי ליזה ליסטבינקסי ואיל סייג תחת הגג של מרכז ביכורי העתים בתל אביב. עם הזמן הצטרפו אליהם עוד מדריכים חדשים מתלמידי בית הספר, והתווסף עוד ערב יום שישי בסטודיו בי בתל אביב, שבו במסגרת ערביי סלסה מתקיים מדי שבוע לימוד זוק למבדה לכל הרמות ומסיבת זוק למבדה עד אור הבוקר.

במסגרת הלימודים בימי שני במרכז ביקורי העתים, כל המדריכים של בית הספר פועלים בהתנדבות, כאשר כל ההכנסות מהערב מושקעים לפיתוח של זוק למבדה בארץ.

• הצוות

  אנחנו גאים בצוות שלנו, המורכב מאנשים מיוחדים, וחמים, רקדנים מעולים שמונעים על ידי רצון להעביר את הידע שלהם הלאה. צפו בדפים האישיים של המדריכים כדי להתרשם בכישורים שלהם וגם כדי ליצור איתם קשר.
  לפרטים על הצוות שלנו

• הלימוד

  אנחנו מלמדים מהצעד הראשון, באווירה חברותית וכיפיית. אנחנו שמחים להציג בפני קהל חדש את סגנון ריקוד המדהים הזה, מקדישים את כל כולינו למטרה ללמד את הריקוד בדרך איכותית ויצירתית ביותר, תוך כדי שמירה על אווירה נהדרת ויחסי אנוש מעולים.
  
  

  לפרטים על המקום ולוח הלימודים

ישנם מספר מאפיינים שמייחדים את ריקוד הזוק:

• דגש על תנועה טבעית, אשר משפר את יציבות וגמישות הגוף, ומפתח אינטליגנציה תנועתית, הודות לכך מכונה The Yoga of Dance.
• זוק מלמד עקרונות הובלה והקשבה לבן זוג.
• זוק רוקדים עם כל הגוף, הריקוד כולל תנועות מעגליות עם החלק העליון של הגוף.

בגלל תכונות אלו ונוספות, ריקוד הזוק מקנה כלים גם ללמידה מהירה של כל ריקוד זוגי אחר. הריקוד התפתח ונפוץ יותר בשנים האחרונות, וכיוםמלמדים ורוקדים אותו במדינות רבות בעולם.
מטרתנו ליצור קהילה בארץ שתכיר את הריקוד ותהנה ממנו כמונו.

עם איזה מוזיקה רוקדים?

זוק אפשר לרקוד עם כל מוזיקה בקצב 4, שהקצב בה אחיד, איטי יחסית והסגנון דרמטי ורומנטי.

סגנון המוזיקה הנפוץ ביותר לריקוד הוא זוק שעל שמו קרוי הריקוד, שמקורו באיים הקריביים הצרפתיים. משמעותה של המילה זוק היא “מסיבה” בקריאולית צרפתית. המוזיקה מתבססת על מקצבים לטינו-אמריקאים ואפריקאיים ומשלבת צלילי סינטסייזר אלקטרוני עם תופים אתניים.

זוק רוקדים גם עם מוזיקה מז’אנרים אחרים, ואף עם מוזיקה ערבית. אמנים ידועים שרוקדים לשיריהם הם גיפסי קינגס, אלאבינה, ועמאר דיאב. השירים הנבחרים הם לרוב מלודיים עם מקצב שמתאים לסגנון הריקוד.

מקור הריקוד

שורשיו של ריקוד הזוק מגיעים מריקוד הלמבדה שהתפתח בברזיל, בעיירה בשם פורטו סגורו, באזור בהיה.

למבדה היא מילה פורטוגזית מברזיל שמשמעותה תנועה גלית של שוט, שדומה לתנועת הגוף הגלית שמבצעים הרקדנים. ריקוד הלמבדה החל להתפרסם בעולם כבר בשנות ה-80. ב-1989, להקה צרפתית בשם קאומה, הקליטה את השיר שהפך ללהיט הגדול ביותר בעולם באותה השנה – “למבדה” – על שם אותו סגנון מוזיקה. נמכרו 5 מיליון סינגלים, ויחד עם השיר גם הריקוד סחף את העולם.

מ-1994, סגנון המוזיקה של הלמבדה החל לדעוך, והרקדנים החלו לחפש מקורות מוזיקליים אחרים כדי להמשיך לרקוד. בין הסגנונות שהשתמשו בהם היו הפלמנקו רומבה (להקת הגיפסי קינגס לדוגמא), ומוזיקה ערבית, אך הסגנון שתפס היה סגנון הזוק, שמקורו באיים הקריביים של גואדאלופ ומרטיניק.

בהמשך הזמן מזוק נולד סגנון בו המוזיקה איטית ודרמטית יותר בשם זוק-לוב (ZoukLove) שאיתו רוקדים את ריקוד הזוק כיום. השתנות המוזיקה השפיעה על הריקוד ושינתה אותו. הריקוד הפך איטי יותר, דרמטי, ואלגנטי יותר, והתפתחו תנועות חדשות.

חינו של הסגנון החדש סלל דרך לליבם של רקדנים רבים בברזיל ובעולם, ובשנים האחרונות הריקוד התפשט מברזיל לאירופה, ארה”ב, יפן, אוסטרליה וכעת גם לישראל.